"החיים הם המסר": שיעור במנהיגות מגנדי

גנדי לא הוביל על ידי סגנון מנהיגותי אחד – הוא שילב ביניהם, לפי האדם והסיטואציה. מנהיגות שירותית (Servant Leadership) הוא חי בפשטות, הלך יחף ותפר את בגדיו בעצמו. הוא היה “משרת העם”, לא “מוביל העם”. הוא האמין שהמנהיג נועד לשרת, לא להישרת. כפי שאמר בעצמו: “The best way to find yourself is to lose yourself in the service of others.” מנהיגות אותנטית (Authentic Leadership) - הוא היה הדוגמה האישית לערכים שדיבר עליהם – אמת, אי אלימות ופשטות. ב־1919, כשמחאה הפכה לאלימה, גנדי עצר אותה בעצמו. מנהיגות טרנספורמטיבית (Transformational Leadership) הוא יצר חזון חדש של חירות מוסרית. ב־1930 הוביל את צעדת המלח, מסע של 24 יום ו־390 ק"מ שבו אלפים צעדו נגד השליטה הבריטית במלח. לא מחאה – תנועה של שינוי תודעתי. מנהיגות מצבית (Situational Leadership) גנדי הבין שאין דרך אחת להנהיג, יש אנשים שונים וצרכים שונים. כשאנשים איבדו אמונה במאבק, הוא לא נזף, הוא חיזק. הקשיב, הסביר, והזכיר את הערכים שמאחוריהם. מנהיגות שמזהה איפה כל אדם נמצא ומאפשרות לו לצמוח משם. גנדי נהג לומר: “My life is my message” ואולי זה השיעור הכי חשוב. מנהיג אמיתי לא נמדד לפי הסגנון שהוא בוחר, אלא לפי היכולת לשלב בין סגנונות שונים, ולהתאים את עצמו מבלי לאבד את עצמו. כי בסוף, אין סגנון מנהיגות אחד נכון. יש רגעים שונים, אנשים שונים, ומנהיג אחד שיודע להיות קצת אחר – אבל תמיד אמיתי.